בשנת 2010 המתינו אוהדי התחרויות האולימפיות ברוסיה לאכזבה אכזרית. הנבחרת הלאומית נכשלה כמעט בכל הופעותיה, אפילו בלי להיכנס לעשר המדינות המובילות באירוע הקבוצה. על רקע הניצחונות הסובייטיים בעבר, תוצאה כזו זכתה מייד לכינוי מות הספורט הרוסי. ומומחים רבים החלו לחקור את הגורמים לתבוסה כה מבישה.
3 מדליות זהב, 5 כסף ו -7 מדליות ארד - הקבוצה הרוסית מעולם לא קיבלה מספר כה קטן של פרסים. יתרה מזאת, אתלטים רוסים נכשלו בכל אותם תחומים שבהם נחשבו באופן מסורתי לחזקים ובלתי מנוצחים - הוקי, החלקה על דמות, ביאתלון, מירוצי ממסר סקי. למרות העובדה שמנהיגי הוועד האולימפי הלאומי חזו את קבלת הנבחרת הרוסית לפחות 30 פרסים.
בין הסיבות הבולטות ביותר לכישלון הקבוצה בתחרויות הן הכנה לקויה של הקבוצה, הערכה עצמית מוגזמת של ספורטאים וניהול ספורט לא מוצלח.
באשר להכשרה הלא מספקת, מיד דיברו כי המדינה חסרה את הבסיס החומרי והטכני לאנשי מקצוע להכשרה. בנוסף, אם יש מתקני ספורט בהם עובדים מאמנים טובים, אז הם ממוקמים במרכזים אדמיניסטרטיביים גדולים, ולא כל ספורטאי מבטיח ילך לשם, שכן לינה ואימונים ילכו אליו בכמות גדולה מאוד.
השפיע לרעה על ביצועי הקבוצה שלנו באולימפיאדת החורף ועל ההערכה העצמית הגבוהה של הספורטאים. מדליסטים מקבלים פרס משמעותי מהמדינה על פרסים. אך גורם זה לא עבד עבור הקבוצה הרוסית. רבים מכנים את הספורטאים בצורה חסרת אחריות ובביטחון עצמי - הם כלל לא דאגו מהרגשות של הרוסים, שצפו בכל הופעה בנשימה עצורה.
סיבה נוספת לכישלון הקבוצה הרוסית באולימפיאדת ונקובר היא ניהול לא יעיל של מנהיגי פדרציית הספורט של הפדרציה הרוסית. צוות גדול מדי של אנשי תפקידים בוועד האולימפי הלאומי, יחס לא אחראי להכנה לתחרויות וחוסר קשר ראוי בין מנהיגים לספורטאים.
כל אחת מהסיבות הללו השפיעה בצורה כזו או אחרת על התוצאה הלקויה של הקבוצה. עם זאת, לא הושגו מסקנות ספציפיות. כל הפקידים שעמדו בראש ה- NOC נותרו במקומם ולא הודו באשמה או באחריות כלשהי לתבוסה. הספורטאים התנפצו מייד לעיתונאים לאחר ההתחלה: "עשינו כמיטב יכולתך, מה עניינך? התפתחות הספורט במדינה לא החלה. את המסקנות שמבצעי הכישלון של הנבחרת במשחקי החורף שנעשו לעצמם ניתן לשפוט על פי ביצועי הספורטאים במשחקי הקיץ בלונדון 2012 ובאולימפיאדת סוצ'י בשנת 2014.
