המשחקים האולימפיים השלישי נערכו מה -1 ביולי ועד 23 באוקטובר 1904 בסנט לואיס, ארה"ב. 645 ספורטאים השתתפו בהם (6 מהם נשים). 91 סטים של פרסים זכו ב -17 ענפי ספורט. יש לציין כי היו רק 53 ספורטאים מאירופה, מכיוון שרובם לא יכלו להגיע בגלל אורכו והעלות של הטיול. לראשונה השתתפו ספורטאים מדרום אמריקה וקנדה במשחקים האולימפיים. תחרות נשים הייתה רק אחת - חץ וקשת.
המשחקים הללו, למעשה, הפכו לאמריקאים גרידא. הסיבה לכך היא שהקבוצה האמריקאית כללה כמעט פי עשרה ספורטאים בהשוואה לקבוצות של מדינות אחרות שהשתתפו יחד. בנוסף, תחומים רבים היו מלאכותיים או טופחו רק בארצות הברית. לדוגמא, גידור על מקלות, צלילה מרחוק, משחקי סלעים וליקרוס. ברוב התחרויות, רק אמריקאים השתתפו. כמובן שבמצב זה העובדה שהנבחרת האמריקאית באתלטיקה במסלול ובשטח זכתה ב -22 מתוך 24 מדליות הזהב האפשריות לא תפתיע אף אחד.
כתוצאה מכך, הקבוצה האמריקאית עם 236 מדליות (77-81-78) קיבלה את המקום הראשון בקטגוריית הקבוצה הלא רשמית. "הרודף" הקרוב ביותר היה הקבוצה הגרמנית. ספורטאים גרמנים זכו ב -13 מדליות בלבד (4-4-5), והשלישית היו קובניות - 9 מדליות (4-2-3).
כדי להגביר את הייצוגיות ואת האופי ההמוני, מארגני המשחקים האולימפיים בסנט לואיס ניסו לקיים את מה שנקרא ימים אנתרופולוגיים עליהם תוכנן לערוך תחרויות לספורטאים "צבעוניים". עם זאת, ראש IOC, פייר דה קוברטין, ראה בכך סוג של טריק גזעני. הוא אמר כי זה מערער את העקרונות הבסיסיים של התנועה האולימפית, ומצביע על אי קבילותו של דבר כזה בעתיד.
המשחקים האולימפיים הללו, כמו הקודמים (פריז, 1900), היו עשירים בסקרנות שונות שהיו קשורים לרמת התפתחות חלשה למדי של הספורט בעולם. לדוגמה, סאביו פוני היפני - קמר המוט - התגבר במקור על המוט, אך ניסיונו לא נספר. העניין היה שהוא הניח את המוט מול הבר אנכית, ואז טיפס עליו במהירות וקפץ ברוגע מעל המוט. הם הסבירו לספורטאי שקפיצה שנעשתה מריצה תקפה.
היפנים בניסיונו הבא רץ בנחת לאורך השביל, ואחריו הרים עמוד, טיפס עליו שוב וקפץ מעל למשקוף. פוני במשך זמן רב לא הצליח להבין מדוע לא נספר הניסיון השני שלו.
