בשנת 1988 אורגנו לראשונה אולימפיאדת הקיץ בחצי האי הקוריאני - בסיאול. מבחינת הארגון הם עמדו בסטנדרטים הגבוהים לקיום אירועי ספורט כאלה באסיה, שנקבעה על ידי יפן באולימפיאדת טוקיו.
160 מדינות השתתפו באולימפיאדה בסיאול. אפילו מדינות הגמדות של אוקיאניה החלו להצטרף לתנועה האולימפית. בפרט, לראשונה הגיעו לאולימפיאדה הקבוצות מוואנאטו, ארובה, סמואה האמריקאית, איי קוק, גואם, סמואה ודרום תימן.
לא בלי שערוריות פוליטיות סביב המשחקים. הבעיה הייתה ארגון התחרות בסיאול. צפון קוריאה טענה לקיים כמה משחקי ספורט בשטחה, אך היא סירבה. כתוצאה מכך, ה- DPRK הודיעה על חרם על המשחקים והחליטה לא לשלוח אליהם את הספורטאים. עם זאת, מרבית המחנה הסוציאליסטי לא תמך בצפון קוריאה. ברית המועצות סברה כי לא ניתן לעצמה להחמיץ את אולימפיאדת הקיץ השנייה ברציפות לאחר חרם על המשחקים בלוס אנג'לס. כתוצאה מכך, המחאה של צפון קוריאה נתמכה רק על ידי 3 מדינות - קובה, אתיופיה וניקרגואה. אלבניה, מדגסקר והאיי סיישל גם לא שלחו את הקבוצות שלהם למשחקים, אך לא הצהירו על חרם רשמי.
את המקום הראשון בסיווג הצוות הלא רשמי תפסה ברית המועצות. הביצועים בסיאול היו ניצחון הספורט האחרון של ברית המועצות במשחקים. הספורטאים הסובייטים הצליחו טוב מאוד באולימפיאדה זו, לאחר שעקרו את האמריקאים, חזקים באופן מסורתי בריצה וקפיצה, מהבמה. מדליות זהב הובאו על ידי קבוצות כדורסל, כדוריד כדורגל וכדורגל גברים של ברית המועצות, וכן צוות כדורעף הנשים. באופן מסורתי, התעמלות הסובייטית הוצגה אימונים ברמה גבוהה. קבוצות גברים ונשים קיבלו זהב באירוע הקבוצה. מספר מדליות זהב זכו על ידי מרימי המשקולות והמתאבקים הסובייטים.
צוות DDR זכה במקום השני. מרבית המדליות ברפובליקה הגרמנית היו חותרים, רוכבי אופניים ובעיקר שחיינים שזכו ב -11 מדליות זהב.
ארצות הברית תפסה רק את המקום השלישי, וקיבלה רק חלק מהמדליות הצפויות. אחרי ההצלחה הגיעו שחיינים אמריקאים, ספורטאים ומתאגרפים.
