יפן הובטחה לאולימפיאדת 1940, אך מלחמת העולם השנייה אילצה את המדינה לנטוש את הכבוד הזה. ורק בשנת 1964, בירת יפן שוב נבחרה לאולם המשחקים האולימפיים. זו הייתה האולימפיאדה הראשונה שהתקיימה באסיה.
טוקיו התקרבה ברצינות להכנות לחופשה ענקית. ערב המשחקים הם עשו שחזור משמעותי של העיר: הם הרסו מחוזות ישנים רבים, הקימו כבישים מהירים, גשרים, הקימו מתקני ספורט מודרניים, החזירו אצטדיונים ובריכות ישנים.
משחקי ה- XVIII הפגישו 5140 ספורטאים מ 93 מדינות. לראשונה לקחו חלק באולימפיאדה אלג'יריה, קמרון, חוף השנהב, קונגו, מאלי, ניז'ר, סנגל, זנזיבר, צ'אד, טרינידד וטובגו, הרפובליקה העממית המונגולית, כמו גם נפאל. צוות הרפובליקה של דרום אפריקה הושעה מהשתתפות בתחרות לאפליה גזעית. גם הקבוצות של צפון קוריאה, אינדונזיה, ברבדוס ואקוודור הושעו מהתחרות.
ב- 10 באוקטובר התאספו באצטדיון האולימפי כ -90 אלף צופים. אתלטים התקבלו בברכה על ידי הקיסר היפני הירוחיטו ונשיא הוועד המארגן, דנגורו יאסוקאווה.
תוכנית המשחקים האולימפיים מעולם לא הייתה כה רחבה. הוא התחדש בג'ודו ובכדורעף נקבה וזכר. מאפיין ייחודי של משחקים אלה היה הגברת התחרות באופן משמעותי בכל סוגי התחרויות. במהלך התחרות נקבעו 77 שיאים אולימפיים ו -35 שיאים עולמיים.
במשחקי 1964, אתלטים מברית המועצות שמרו על ראשוניותם במעמד הקבוצה הלא רשמית, וזכו ב -96 מדליות, מהן 30 מזהב. ספורטאים אמריקאים הביאו לנבחרת 90 מדליות, הקבוצה היפנית קיבלה את המקום השלישי ונכנסה לראשונה לשלוש המובילות.
אולימפיאדת הקיץ היפנית נזכרה בזכות ההופעה המבריקה של מרימי המשקולות הסובייטים. אלכסיי וקחונין, רודולף פלוקפלדר, ולדימיר גולובנוב ולאוניד ז'בוטינסקי קיבלו מדליות זהב, ויקטור קורנצוב, יורי ולסוב וולדימיר קפלונוב - כסף.
המתעמלת הסובייטית לריסה לטינינה זכתה ב -2 מדליות זהב, 2 כסף ו -2 מדליות ארד. היא הביאה את המספר הכולל של הפרסים האולימפיים שלה ל -18, והפכה לאלופה במספר המדליות שזכו.
לראשונה באולימפיאדה שימשו מחשבים לאיסוף תוצאות ואחסוןן. בנוסף, לראשונה מהזירות האולימפיות, שודרה טלוויזיה ליבשות אחרות.
