אולימפיאדת הקיץ של 1972 נערכה בעיר מינכן, בירת גרמניה הפדרלית בוואריה, בדרום גרמניה. בשש השנים שחלפו מאז שנבחרה העיר לאתר האולימפיאדה, מארגני המשחקים עשו עבודה נהדרת.
קרנות אדירות הושקעו בשיפור מינכן, לאחר שבנו רכבת תחתית, מלונות רבים חדשים, המשחזרים את חלקה המרכזי של העיר. אצטדיון אולימפי ענק הוקם עבור 80 אלף מושבים עם גג מקורי שדומה לרשת, כמו גם מספר מתקני ספורט אחרים בהם נאלצו משתתפי המשחקים להתמודד. יתר על כן, כל המתקנים הללו היו מצוידים במכשירים הטכניים המודרניים ביותר באותה תקופה.
טקס הפתיחה של האולימפיאדה התקיים ב- 26 באוגוסט. בתחרות השתתפו 7170 ספורטאים שנלחמו על 195 סטים של מדליות. צוות ברית המועצות הצליח להפליא, וזכה ביותר מכל מדליות הזהב - 50. הקבוצה האמריקאית, שקיבלה את המקום השני, קיבלה 33 מהן.
לרוע המזל, אירוע הספורט הנפלא הזה התגלה כמאפיל על ידי הטרגדיה. עם שחר ב -5 בספטמבר, טרוריסטים פלסטינים, שנכנסו לכפר האולימפי, הרגו שני חברי משלחת הספורט הישראלית ולקחו תשעה בני ערובה נוספים. המחבלים דרשו את שחרורם של כמה מאות אסירים, וקצת אחר כך העלו דרישה נוספת - לספק להם מטוס לקהיר, כמו גם את ההזדמנות להגיע לשדה התעופה בחופשיות יחד עם בני הערובה. כתוצאה מפעולת חילוץ שתוכננה בחיפזון ונערכה באופן לא מספיק מקצועי, נהרגו כל תשעת בני הערובה, חמישה מחבלים ושוטר אחד. שלושה מחבלים נלכדו בשידור חי.
חברי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) עמדו בפני שאלה רצינית ביותר: כיצד להגיב לאירוע בוטה זה, האם המשחקים צריכים להמשיך או לסיים אותם? בנוסף, ספורטאים רבים, כולל חברי נבחרת ישראל ששרדו, הודיעו על עזיבתם ממינכן. לאחר דיון קשה והפסקה של יום אחד, החליט ה- IOC להמשיך באולימפיאדה. התחרות הסתיימה ב- 10 בספטמבר.
טרגדיה זו הביאה לעלייה חדה בצעדים הביטחוניים באולימפיאדה שלאחר מכן, במיוחד בשטח הכפרים האולימפיים. גם במדינות רבות נוצרו יחידות אנטי טרור מיוחדות.
