בשנת 1964 נערכו המשחקים האולימפיים בבירה היפנית - בטוקיו. אלה היו הראשונים בהיסטוריה המודרנית של האולימפיאדה באסיה. התנהלותם ב"אימפריית האי ", שהובסה לאחרונה יחסית במלחמת העולם השנייה, הייתה עבור יפן צעד חשוב מאוד לקראת השתלבות מחדש בציביליזציה המודרנית.
ההצבעה במקום המשחקים האולימפיים בקיץ ה -18 התקיימה במינכן במושב 55 של הוועד האולימפי הבינלאומי. זה קרה בשנת 1959, בנוסף לטוקיו, המועמדים היו שתי בירות אירופאיות - וינה האוסטרית ובריסל הבלגית, כמו גם המועמד לדטרויט האמריקנית. היתרון של טוקיו התברר כמוחלט - כבר בסיבוב הראשון הושמעו 34 קולות, וכל שאר המועמדים רשמו בסך הכל 24. בלבד, לכן לא נדרשו סבבי הצבעה הבאים והבירה היפנית ניתנה לאפשרות לארח את האולימפיאדה בפעם השנייה. הניסיון הקודם לארח את המשחקים האולימפיים ביפן היה קשור למשחקי הקיץ ה- XII בשנת 1940, שהועברו לראשונה לפינלנד בגלל ההתקפה היפנית על סין ואז בוטלו לחלוטין בגלל פרוץ מלחמת העולם השנייה.
טוקיו היא עיר רב-מליון על הגדולה באיים היפניים (הונשו). בירת יפן במאה ה- XVIII הייתה אחת הערים הגדולות בעולם. למרות שההתנחלויות במה שהיא כיום טוקיו שייכות לתקופת האבן, ההיסטוריה הרשמית שלה מתחילה במבצר שנבנה במאה ה -12 בכניסה למפרץ בחוף האוקיאנוס השקט. ואז יישוב זה נקרא אדו, והעיר הפכה לבירה בשנת 1869, כשקיבלה את שמה המודרני.
עד שהחלו ההכנות לאולימפיאדה, החלה תנופה כלכלית במדינה, והחזקת פורום בינלאומי כה גדול הפכה לזרז באזורים רבים בפיתוח הבירה. בתחילת המשחקים שופרו משמעותית התשתית והתקשורת העירונית - שוגר רכבת קלה, שדה התעופה עבר מודרניזציה ובניית כבל תקשורת הושלמה בארצות הברית. לראשונה התאפשר לשדר את האולימפיאדה באמצעות לוויין תקשורת. בעיר הוקמו שישה מתקני ספורט חדשים ועשרות מתוכם קיימו מודרניזציה - בסך הכל 33 היו מעורבים במשחקי הקיץ ה -18.
הקיסר הירוהיטו פתח רשמית את האולימפיאדה ב -10 באוקטובר 1964 וטקס הסיום נערך ב- 24 באוקטובר. בעוד שבועיים, יותר מ 5100 ספורטאים מ 93 מדינות זכו ב 163 פרסים. את המספר הגדול ביותר מהם (96) זכו האולימפיאדים מהקבוצה הסובייטית, והספורטאים האמריקנים היו רק 6 מדליות מאחור, אך הם הקדימו כמה שיותר את יריבותיהם מברית המועצות במספר פרסי הזהב.
