אולימפיאדת החורף ה -11 של שנת 1972 התקיימה בעיר יפאנית סאפורו, בין התאריכים 3 עד 13 בפברואר. ספורטאים מכ -35 מדינות השתתפו בהם, בסך הכל 1006 איש. 35 סטים של פרסים זכו בעשרה ענפי ספורט.
המחצית השנייה של שנות ה -60 של המאה שעברה הייתה בסימן מצב פוליטי עולמי מורכב מאוד. העימות הגובר בין ברית המועצות לארצות הברית, עימותים מקומיים בדרום מזרח אסיה ובעיות עולמיות חמורות אחרות הטביעו את חותמם בהתפתחות הספורט בכלל והתנועה האולימפית בפרט.
המושב ה -61 של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) שהתקיים בינואר 1964 באינסברוק, אוסטריה, התייחס לנושאים הקשורים לארגון המשחקים והרחקת הספורטאים הדרום אפריקאים מהשתתפות באולימפיאדת 1964. זה נבע מהמשך האפליה הגזעית. המשתתפים בישיבה משותפת של פדרציות הספורט הבינלאומיות ו- IOC ב- 8 בפברואר 1965 בלוזאן, שוויץ, בדקו את סוגיית ביטול השפעת הפוליטיקה בתנועה האולימפית.
למרות מורכבות המצב שהתפתח בעולם, התנועה האולימפית עדיין קיבלה תנופה חדשה בפיתוח. זה אושר על ידי הבקשה שהוגשה רשמית מיום 6 באוקטובר 1965, שהוגשה על ידי הנהגת הוועד האולימפי הלאומי של יפן לנשיא IOC. היא ביקשה להתייחס לעיר סאפורו כמועמדת לזכר משחקי החורף האולימפיים של ה- XI בשנת 1972.
במושב ה -64 של ה- IOC שהתקיים ברומא באפריל 1966, הוחלט נושא בחירת המדינה המארחת למשחקי אולימפיאדת החורף האלף בשנת 1972. סאפורו קיבל את הזכות לארח את האולימפיאדה בכך שהביס את להטי פינית, באנף הקנדי וסולט לייק סיטי האמריקנית. המשחקים הללו היו אולימפיאדת החורף הראשונה שהתקיימה מחוץ לארצות הברית ומערב אירופה, והמשחקים הרביעיים בכלל מחוץ לאזורים אלה (קודמים: מלבורן 1956, טוקיו 1964, מקסיקו סיטי 1968).
התחרויות התקיימו במרכז האולימפי מקומנאאי, שם התמודדו ביאתלטים, מחליקים, גולשים-מרוצים, מחלשי דמויות ושחקני הוקי, כמו גם בהרי טאין הסמוכים (סקי ופרגיות, בוב-מזחלות) ואניבה (בירידה). כ -550 מיליון דולר הושקעו בהכנות למשחקים.
את מספר המדליות הגדול ביותר באולימפיאדת סאפורו (שלוש זהב כל אחת) זכתה הגולשת הסובייטית גלינה קולקובה (מרוצים 5 ו -10 ק”מ, מירוץ שליחים) והמגלשה ההולנדי ארד שנק (מירוצים במרחקים של 1, 500, 5, 000 ו -10, 000 מטר). גילוי הסנסציה היו הספורטאים היפנים ממקפצה בגובה 70 מטר: אקיטסוגו קונו, יוקיו קאסאי, סייג'י אוטי זכו בשלושת הזהב בספורט זה.
מבחינת המספר הכולל של המדליות, צוות ברית המועצות תפס בביטחון את המקום הראשון, ובאופן לא צפוי עבור כל ספורטאי ה- DDR, הפעם השנייה להפוך לקבוצה עצמאית.
