הכפר האולימפי הוא מקום שמור במיוחד לתושבי המשחקים האולימפיים, כלומר ספורטאים, מאמנים, אנשי רפואה, עובדים טכניים ומלווים נוספים. בנוסף לחצרים למגורים בכפר האולימפי ישנם חנויות מזון, מתחמי ספורט ואימונים, חנויות, מרכזי תרבות ובידור, בתי קפה באינטרנט, סניפי דואר - בקיצור, כל מה שצריך לחיים נוחים מודרניים.
תלוי בתנאים הספציפיים של מקום המגורים, "הכפרים האולימפיים" יכולים להיות ממוקמים קרוב לאצטדיונים הראשיים, שבהם המשחקים נערכים, או במרחק מספיק. בכל מקרה, המדינה המארחת מחויבת לספק לתושבי "הכפר" לא רק נוחות, אלא גם בטיחות. לדוגמא, בזמן המשחקים, רק אדם עם הסמכה רשמית יכול להיכנס בחופשיות לשטח "הכפר", ואנשים אחרים יכולים לבקר בו רק לאחר קבלת תעודת זהות מיוחדת.
המשחקים הראשונים של זמננו, החל ממשחקי אתונה בשנת 1896, לא ידעו דבר כזה - "הכפר האולימפי". משלחת הספורט מכל מדינה שהשתתפה החליטה באופן עצמאי בנושא הלינה, בדרך כלל שהתה במלונות או בדירות שכורות. אולם ככל שרשימת הספורט האולימפי התרחבה והמשלחות הפכו לרבות יותר, נעשה הצורך במיקומם בשטח מסוים ברור. במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס בשנת 1932, המתמודדים התגוררו לראשונה בבתים שנבנו במיוחד. מאותו רגע עלתה מסורת לבנות "כפרים אולימפיים".
מסורת זו לא עקפה את מוסקבה. לפני אולימפיאדת 1980 בדרום-מערב בירת ברית המועצות הוקמה שכונת מגורים גדולה, שכונתה "הכפר האולימפי". עם זאת, מכיוון שנחזה במקור שמוסקוביטים יתגוררו כאן לאחר עזיבת המשתתפים בתחרות, נכללו גם בתי ספר, מרפאות ומרכזי תרבות בתשתית המיקרו-מחוז. באותה תקופה, בנייני מגורים בני 16 ו -18 קומות עם פריסה משופרת, מהם הכפר האולימפי, נחשבו כמעט לגרסה מובחרת של מבנים סטנדרטיים. בכל מקרה, המשתתפים באולימפיאדת מוסקבה היו מרוצים למדי מתנאי הלינה והמנוחה, לא התקבלו מהם תלונות.
