המשחקים האולימפיים, שהיו בעבר האירוע החשוב ביותר ביוון העתיקה, ואז נאסרו כמשחקים פגאניים, חיו לתחייה בסוף המאה ה -19. יוזם תחייתם היה איש הציבור הצרפתי הברון פייר דה קוברטין.
אוהד משכנע של אורח חיים בריא, דה קוברטין התמודד בתוקף לטובת משחק ספורט. לדעתו, זה לא רק תורם לשיפור יכולתם הבריאותית והפיזית של אנשים, אלא גם מחזק את השלום בין המדינות. "עדיף להתחרות במגרשי ספורט מאשר בשדה הקרב!" - זו הייתה אחת האמונות הנחרצות של הברון.
חפירות ארכיאולוגיות בשטחה של אולימפיה, וכתוצאה מהן נפתחו אותם מתקני ספורט ממש לאלה ועליהם התמודדו ספורטאים יוונים קדומים, עוררו עניין רב במשחקים האולימפיים בקרב המוני האנשים. לכן רעיונותיו של דה קוברטין זכו במהרה ליותר ויותר תומכים. ההחלטה לקיים את המשחקים האולימפיים הראשונים בזמננו התקבלה בקונגרס שהתקיים בפריס ביוני 1893.
נציגי הקונגרס החליטו כי המשחקים יתקיימו בשנת 1896, וכבוד הכבוד לקיים אותם יופקד על אתונה, בירת יוון. זה היה אמור לשאת משמעות סמלית עמוקה, כלומר המשחקים האולימפיים שקמו לתחייה חזרו למקום בו הם התחילו פעם. כדי לשקול ולפתור את כל הסוגיות הארגוניות, הוקם ה- IOC - הוועד האולימפי הבינלאומי. נשיאה הראשון היה דמטריוס וויקלאס, יווני מלידה, תומך נלהב ברעיון תחיית המשחקים. פייר דה קוברטין נבחר למזכ"ל IOC.
המשחקים האולימפיים הראשונים בזמננו התקיימו באתונה בין 6 ל 15 באפריל 1896. הטקס נפתח על ידי המלך היווני ג'ורג 'הראשון. אתלטים מ -14 מדינות השתתפו בהם. רק גברים הורשו להתמודד ב -9 ענפי ספורט (בהתאמה מלאה לכללי האולימפיאדה העתיקה).
ההצלחה של האולימפיאדה שהתחדשה עלתה על כל הציפיות. העיתונות של כל העולם תיארה בהתלהבות את מהלך ההיאבקות. ההתעניינות בספורט גדלה פעמים רבות. גורמים רשמיים ביוון הציעו כי המשחקים האולימפיים יתקיימו תמיד רק בארצם. עם זאת, ה- IOC לא הסכים והחליט כי יש לקיים כל אולימפיאדה שלאחר מכן במקום חדש, מכיוון שהאידיאלים של ספורט ושלום יקרים לא פחות לכל העמים.
