בשנת 1980 התרחש אירוע ספורטיבי ופוליטי ייחודי - מוסקבה הפכה לבירת המשחקים האולימפיים, העיר הראשונה במדינה סוציאליסטית שפעלה בתפקיד זה. עם זאת, החלטה כזו של הוועד האולימפי הבינלאומי עוררה את חוסר שביעות הרצון של מתנגדיהם הפוליטיים של ברית המועצות.
הרעיון לקיים את האולימפיאדה במוסקבה הגיע מכמה נציגי הממשלה הסובייטית בשנות ה -60. עם זאת, לראשונה נדחתה הבקשה הסובייטית. ההצעה החוזרת ונשנית של מוסקבה למשחקים האולימפיים הסתיימה בניצחון לברית המועצות.
ההחלטה לקיים את האולימפיאדה בברית המועצות לא התאימה בתחילה לחלק מהפוליטיקאים בארצות הברית. לאחר הפלישה הסובייטית לאפגניסטן בשנת 1979, היחסים בין שתי המעצמות הסלימו עוד יותר. כתוצאה מכך החליטה ההנהגה הפוליטית בארה"ב להחרים את המשחקים בברית המועצות. אחרי הדוגמה אחריו 64 מדינות נוספות, בעיקר חברות בגוש נאט"ו. במקביל, חלק ממדינות אירופה, למשל, בריטניה וצרפת, החרימו רשמית את המשחקים, אך אפשרו לספורטאים שלהם להשתתף בתחרויות תחת הדגל האולימפי.
המשחקים במוסקבה היו מאורגנים ברמה גבוהה מאוד. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לבטיחות. חלק מהאוכלוסייה, שהמשטרה ייחסה לגורמים לא אמינים, גורש בדרך כלל מהבירה באופן זמני.
טקסי הפתיחה והסגירה של המשחקים זכרו הקהל בחגיגיותם. הם לא היו אמנים בלבד. אנשים חיצוניים רבים הובאו ליצירת תמונות חיות.
הדוב האולימפי הפך לסמל האולימפיאדה, שאת תמונותיה ניתן היה לראות על בגדים ומזכרות.
המקום הראשון בעמדת המדליות, כצפוי, תפס את ברית המועצות. מרבית מדליות הזהב קיבלו מתעמלות וספורטאים סובייטים. זה נבע לא רק מהעובדה שכמה מהספורטאים הטובים בעולם נכנסו לנבחרת, אלא גם מהעובדה שהמתחרה העיקרי בענפי הספורט הללו - ארה"ב - החרים את המשחקים. גם מרימי משקולות ומתאבקים סובייטים הציגו ביצועים מצוינים.
את המקום השני בפיגור משמעותי לקחה את צוות ה- DDR. טוב במיוחד היה צוות השחיינים במדינה זו, שבשנות ה -80 הפכה לטובה בעולם.
