בהילות הקדומות התקיימו ענפי ספורט רבים. היוונים ייחסו חשיבות רבה לשלמות גופנית, וכל מיני משחקים ותחרויות עוררו את העניין הכללי שלהם. הפופולריות והמשמעותיות ביותר היו האולימפיאדה שהתקיימה כל ארבע שנים בעיירה אולימפיה, בצפון-מערב פלופונס. הם הוקדשו לאל העליון זאוס, ולכן הניצחון במשחקים אלה נחשב למכובד ביותר.
הרבה לפני תחילת המשחקים, המסעות נסעו בכל רחבי Hellas, והודיעו על התחרויות הקרובות. ומכל הקצוות, אנשים החלו לנהור לאולימפיה. כדי להציל אותם מסכנות מיותרות, הוכרזה הפוגה כללית. זה פעל זמן מה לפני תחילת המשחקים, למשך תקופת ההחזקה שלהם זמן מה אחר כך - כדי לאפשר לספורטאים וצופים להגיע בחופשיות מאולימפיה למקומותיהם. ההפרה בהפוגה זו נחשבה לחילול הקודש הנורא, שהיה כרוך בעונש אכזרי מצד האלים.
באופן תיאורטי, כל אזרח חופשי ומלא יכול היה לקחת חלק בתחרות. בפועל, כדי להשיג תוצאות גבוהות, לטעון לניצחון, היה צורך להתאמן ללא הרף ובמשך זמן רב. כתוצאה מכך, אנשים שחיים בעבודתם שלהם - סוחרים עניים, בעלי מלאכה, איכרים, דייגים - פשוט לא יכלו לדבר באולימפיאדה. הם נכחו במקום רק כצופים. ובכן, גם חייזרים או עבדים לא יכלו לעשות זאת. עם זאת, נשים לא הורשו להתחרות תחת איום המוות. הגרסה הכי מתקבלת על הדעת לאיסור כה חמור היא לא להביך אתלטים שהתחרו בעירום במשך זמן רב.
תחילת המשחקים הייתה טקס התאורה במקדש זאוס האולימפי. היוונים כיבדו בכך את זכרו של הטיטאן פרומתאוס, שעל פי האגדה גנב אש מהאלים והעביר אותו לאנשים. הלפיד המואר הועבר למקום התחרות, שם היה אמור לקדש את המשחקים הקרובים.
במשך תקופה ארוכה, אתלטים התחרו רק בריצה במרחק של שלב אחד (כ -192 מטר). מהמונח הזה הגיעה המילה "אצטדיון". ואז התוכנית כללה גם סוגים אחרים של תחרויות - ריצה במרחקים שונים, לחימה באגרופים, היאבקות, מירוצי מרכבות. הזוכה הוענק כגיבור שהאדיר את עיר הולדתו.
המשחקים האולימפיים התקיימו למעלה מאלף שנה ונאסר עליהם בשנה 394. הם נולדו מחדש רק בסוף המאה ה -19.
