המשחקים האולימפיים בקיץ XXII נערכו במוסקבה בין 19 ביולי ל -3 באוגוסט 1980. במהלך תקופה זו נקבעו 36 שיאי עולם ו -74 אולימפיאדות, אולם אולימפיאדת מוסקבה נזכרה לא רק בזכות הישגי הספורט.
אולימפיאדת 1980 הייתה ייחודית לא רק לברית המועצות, אלא גם לכל העולם - לראשונה נערכו המשחקים האולימפיים במדינה סוציאליסטית. לכבוד אירוע זה, ברית המועצות פתחה את שעריה בפני אזרחים זרים, אך לא כולם הצליחו להגיע.
ב- 20 בינואר 1980, נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר הודיע על חרם על אולימפיאדת מוסקבה וקרא למדינות אחרות לעשות זאת. הסיבה לחרם הייתה כניסת כוחות סובייטים לאפגניסטן. מהלך כזה של קרטר הוכרז ברובו על ידי רצונו להוסיף קולות ערב הבחירות: אזרחי ארה"ב רבים האשימו את הנשיא בליברליזם מופרז ביחס לברית המועצות. 63 מדינות נוספות, בהן קנדה, גרמניה, יפן, אוסטריה, נענו לקריאה לחרם על המשחקים האולימפיים במוסקבה. העימות הפוליטי בין מדינות הסכם ורשה למדינות נאט"ו החמיר את המצב. בארצות הברית הם ציפו להיעדרות בקרב המשתתפים
ספורטאי אולימפיאדה ממדינות מובילות במערב וסין יהפכו את משחקי מוסקבה לאירוע של כיתה ב '.
שלושה ימים לפני פתיחת האולימפיאדה קיים נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי דאז, חואן אנטוניו סמראנצ'ה, שיחות ושכנע את איטליה, בריטניה וספרד לשלוח את הספורטאים שלהם למשחקים במוסקבה. מבין המדינות הרבות שהשתתפו בחרם, למשל, מצרפת, בריטניה ויוון, ספורטאים הגיעו בנפרד והופיעו תחת דגלים אולימפיים. למרות כל המאמצים, במשחקים בברית המועצות היה מספר המשתתפים הקטן ביותר מאז אולימפיאדת 1956 שהתקיימה במלבורן.
המשחקים האולימפיים של XXII השנה הוכיחו שוב שהמשחקים האולימפיים הם לא רק ספורט, אלא גם מאבקים פוליטיים בין מדינות. לרוע המזל, עשרות ספורטאים מרחבי העולם שחלמו להופיע במשחקים האולימפיים, אך לא הצליחו להפגין את הישגיהם הספורטיביים, סבלו ממאבק זה. האלופה האולימפית ארבע הפעמים, ליסה לסלי, אמרה: "פוליטיקאים מוושינגטון שברו את גורלם של ספורטאים גדולים רבים: יש כאלה שעדיין מתחרטים על ארבע השנים שאבדו בחייהם, בעוד שאחרים מחשיבים את המדליות שלהם לא לגמרי שלמות." בהמשך, כצפוי, הודיעו ברית המועצות ובעלות בריתה על חרם על אולימפיאדת 1984 שהתקיימה בארצות הברית. החלטה זו השפיעה על גורלם של ספורטאים סובייטים רבים, ועד מהרה איבדה צוות ברית המועצות את מעמדה המוביל.
