בתוכניות המשחקים האולימפיים בחורף ישנם מספר ענפי ספורט שהם אפשרויות שונות לירידה מההרים. עבור חלקם מספיק כיסוי שלג וציוד פשוט יחסית של ספורטאי (למשל סקי), אחרים דורשים מסלולי קרח וציוד ספורט מיוחד. השלד שייך לסוג השני של ענפי הספורט במורד.
יותר מכל, ענף הספורט הזה דומה למזחלות - מרוץ אמיץ משתמש בטיל על שני רצי פלדה כדי לרדת מההר לאורך מרזב הקרח. כמו במזחלות, זהו ניסיון זמן - הזוכה הוא זה שיכול להשלים את כל המסלול בפרק הזמן הנמוך ביותר. לשם כך, על הספורטאי לשלוט על הטיל שלו, לבחור את שבילי הפינה האופטימליים ביותר ולנסות לגעת במרזב הקרח כמה שפחות כדי לא להאט את הטיל אפילו לאורך מאיות שניה. בניגוד למזחלת, מעטפת השלד היא מגן פלסטי שטוח עליו שוכב הספורטאי עם חזהו, ומשנה את כיוונו אם על ידי הסטת הגוף, או נגיעה במסלול הקרח עם שכבות מיוחדות על הנעליים. זהו ספורט די טראומטי, שכן הרוכב על המסלולים המהירים מאיץ למהירות של 130 קמ"ש.
התחרויות הרשמיות הראשונות בספורט זה החלו להתקיים בסנט מוריץ, שווייץ, בסוף המאה ה -19. נבנה מסלול עם הפרמטרים הדרושים והשלד הראשון נבנה. וכאשר קיבלה עיר זו את הזכות לארח את המשחקים האולימפיים בחורף השני, השלד נכלל בתוכנית התחרות. האלופה האולימפית הראשונה בשנת 1928 הייתה ג'ניסון היטון האמריקאית, ואחיו הצעיר ג'ון קיבל פרס כסף.
בפעם הבאה שהספורט הזה הופיע בתוכנית האולימפיאדה בשנת 1948 באולימפיאדת החורף V, שהתקיימה גם בסנט מוריץ. לאחר מכן בעקבות הפסקה שנמשכה 54 שנים. לקראת אולימפיאדת 2002 בסולט לייק סיטי האמריקאית המסלול בסנט מוריץ לא היה היחיד מזה זמן רב, ואליפויות עולם רגילות נערכו זה 20 שנה. מאז משחקי החורף XIX, ספורט זה הוצג בכל אולימפיאדות החורף. עד כה אולימפיאנים רוסים זכו במדלייה אחת בלבד בשלד - במשחקים האחרונים בוונקובר, אלכסנדר טרטיאקוב תפס את המקום השלישי.
