כדורעף הוא משחק בו חברי כל אחת משתי הקבוצות היריבות זורקות את הכדור עם הידיים על הרשת המפרידה ביניהן, מנסות למנוע ממנו לגעת בקרקע בצד המגרש. ישנם כללים הנוגעים הן לתהליך המשחק עצמו והן לפרמטרים של האתר. בזכות הכללים הללו, כדורעף נכלל בתוכנית האולימפית פעמיים - כמו משחק באולם וגרסת החוף שלו.
משחק זה הופיע באולימפיאדה לא כל כך מזמן - זה קרה בשנת 1964 במשחקי הקיץ ה- XVIII בטוקיו. באותה שנה, שני טורנירים נכללו בתוכנית התחרות בבת אחת - גברים ונשים. והכי טוב, הנבחרות הלאומיות של מארחי התחרויות וברית המועצות היו מוכנות לבכורה האולימפית. נערות יפניות הפכו לאלופות הכדורעף הראשונות בתולדות המשחקים, וספורטאים מברית המועצות קיבלו מדליות כסף. הגברים היו הקבוצה הסובייטית החזקה ביותר, והיפנים קיבלו את המקום השלישי.
ההישגים של ברית המועצות וכעת, שני עשורים לאחר היעלמותה של מדינה זו, נשארים הגבוהים ביותר בתולדות טורנירי הכדורעף האולימפיים - במשך שבעה אולימפיאדות הצטברו 12 פרסים על חשבונה. היפנים בעקבותיהם ברשימה הכללית זכו בשליש מדליות פחות. במשך ארבעה טורנירים שהתקיימו במשחקי הקיץ לרוסים הם מעולם לא היו ללא פרסים, אך לא קבוצות הנשים וגם הנשים עדיין לא הצליחו לזכות בזהב.
מגוון החופים של כדורעף שונה בעיקר ממשחק באולם על ידי כיסוי המגרש (המשחק מתקיים בחול), הגודל הקטן יותר של מגרש זה ומספר השחקנים בקבוצות (שניים במקום שש). נכון יותר לקרוא לספורט כזה זוג, ולא קבוצה, ולכן החוקים מאפשרים לשני זוגות מכל מדינה להשתתף בטורנירים אולימפיים.
בתולדות משחקי הקיץ עד כה נערכו רק ארבעה טורנירי כדורעף חופים ואיש מהם לא יכול היה להסתדר בלי נציגים של ברזיל לפחות באחד הפודיומים. בסך הכל זכו שחקני הכדורעף ממדינה זו בתשע מדליות, אך בגלל המספר הגדול יותר של פרסי הזהב בטבלת הסיכום הם מקדימים את הספורטאים בארה"ב. חמש מתוך שבע מדליות הן בעלות הכבוד הגבוה ביותר. בספורט זה לא היו נציגים רוסים במשחקים האולימפיים.
