התנועה האולימפית משתפרת ללא הרף, אולם למרבה הצער, בנוסף לחיובי, יש מגמות שליליות בהתפתחותה. עם זאת, ה- IOC מקדיש תשומת לב רבה לבעיות המשחקים וככל האפשר מנסה לפתור אותן.
בין המגמות העיקריות של התנועה האולימפית המודרנית ישנם רבים חיוביים. במיוחד זה קשור לארגון המשחקים האולימפיים לנוער. משחקי הקיץ הראשונים החלו להתקיים רק בשנת 2010, והחורפים שבהם - החל משנת 2012. קודמות אולימפיאדת הנוער היו תחרויות עולמיות בהן השתתפו ספורטאים זוטרים, שגילם נע בין 14 ל 18 שנים. מטרת ארגון אירועים כאלה הייתה הרצון לערב צעירים בתנועה האולימפית הרשמית, לעזור לג'וניור לממש את כישרונם וגם למצוא ספורטאים חזקים שיהיו ראויים לייצג את מדינותיהם במשחקים הבאים.
מגמה חיובית נוספת הייתה המעורבות ההדרגתית של נשים בתנועה האולימפית ותיקון אסימטריות מגדריות. עד 1981 אף אישה לא הייתה חברה ב- IOC, מכיוון שההחלטה על הרכב הוועדה התקבלה על ידי משתתפיה, כלומר גברים. אפילו בשנת 1999, מתוך 113 אנשים ב- IOC, היו רק 13 נשים, ונשים החלו להכיר בספורט נשים באולימפיאדה אחרי שנת 2000, אז הספורטאים באולימפיאדת סידני ניסו להוכיח שהם יכולים להתחרות ברצינות. היחס לספורט נשים נותר דו-משמעי כעת, עם זאת, עם זאת, הובאו מגמות חיוביות בנושא זה.
למרבה הצער, יש חלק מסוים שליליות. למרות העובדה שעל פי הצהרותיהם של חברי ה- IOC, המטרה העיקרית של התנועה האולימפית המודרנית היא שיפור ההבנה ההדדית בין אזרחי מדינות שונות, ניתן לראות מגמה הפוכה. עוד ב -1964, במהלך משחק כדורגל במסגרת האולימפיאדה, האוהדים שלא היו מרוצים ממעשיהם של השופטים פתחו במאבק בו מתו יותר מ -300 איש ויותר מ -600 נפצעו קשה. האידיאולוגיה האולימפית שבסיסה אהבה, הבנה הדדית וצדק, לא תמיד עובדת ולמרבה הצער, תוצאות המשחקים הופכות לרוב לאירוע לשערוריות רציניות. דוגמא לכך היא אולימפיאדת סולט לייק סיטי.
ולבסוף, נטייה לא נעימה נוספת הייתה הפוליטיזציה המופרזת של התנועה. ספורטאים בודדים או אפילו מדינות שלמות מארגנות חרמות, או גרוע מכך - מפגינים חוסר כבוד מוחלט ומפרים בצורה מפגינה את כללי האירוע. אפילו אולימפיאדת 2014 בסוצ'י מעוררת מחלוקת רבה, וחברי הקונגרס האמריקאים אף מציעים חרם משותף בין ארה"ב לאירופה. לרוע המזל, רק מעט פוליטיקאים מבינים עד כמה פעולות הרסניות אלה הן עבור התנועה האולימפית כולה.
