ביוון העתיקה, המשחקים האולימפיים נחשבו לאירוע החשוב ביותר, ולכן הזוכים הפכו לאלילים אמיתיים של אחיהם. התבוננו בהם כגיבורים, הצטופפו בהצטיינות ושבחים, פסליהם הותקנו בכיכרות המרכזיות. מאז אותם ימים, שמותיהם של האלופים המפורסמים ביותר ירדו לנו.
יליד רודוס, ליאונידס שיחק בארבעה משחקים אולימפיים ברציפות בין 164 ל -152. לפני הספירה הוא זכה ב 12 ניצחונות בסוגים כאלה של תחרויות כמו ריצה פשוטה, ריצה למרחק כפול וריצה בהילוך קרבי מלא.
החזקן המפורסם מילון מקרוטון השתתף בשבע אולימפיאדות. ובשישה מהם הוא ניצח, ובצורה מסוכנת כמו קרב אגרוף. ובאותם הימים, לוחמים לא רק שלא השתמשו בכפפות מגן, אלא גם עטפו את אגרופיהם וזרועותיהם בפסי עור עם לוחות מתכת. אפשר לדמיין כמה נפצע קשה לוחם שהחמיץ מכה בראש.
היו אגדות על כוחו של מילון. נטען כי כנער החל לגדל עגל בכל יום והמשיך בתרגיל זה, תוך שהוא מגביר את כוח השריר, גם כאשר העגל הפך לשור. קשה לומר עד כמה האגדה הזו מתקבלת על הדעת. אך מכיוון שליוונים היה פולחן של כוח פיזי, רק אדם חזק באמת יכול היה להיות גיבור המיתוסים הללו.
ובכן, מאז תחיית המשחקים האולימפיים בסוף המאה ה -19, הופיעו גיבורים חדשים ששמם יישאר לנצח בתולדות הספורט. לדוגמא, האלוף הראשון במשחקים האולימפיים הראשונים בזמננו הוא הספורטאי האמריקני ג'יימס קונולי. הוא זכה במדליית הזהב בקפיצה משולשת, לאחר שקיבל את התואר הלא רשמי "הראשון מאוד".
הגיבור האמיתי של המשחקים האולימפיים שקמו לתחייה הראשונה היה ספירידון לואי היווני, שניצח בצורה הקשה ביותר של התוכנית - מרתון. אזרחים צוהלים נהגו לו באינספור כבוד ותגמולים.
הספורטאי האמריקאי המפורסם קרל לואיס, אתלט עם נתונים טבעיים פנומנליים, זכה בארבעה משחקים אולימפיים ברציפות משנת 1984 עד 1996, ובדיסציפלינות שונות: ריצה וקפיצה לרוחק.
המתאגרף הקובני הגדול, תאופילו סטיבנסון, הפך שלוש פעמים לאלוף האולימפי. ובין ארצנו יש ספורטאים מפוארים שזכו שוב ושוב במדליות זהב אולימפיות, למשל המתעמל ניקולאי אנדריאנוב, השחיין ולדימיר סלניקוב.
