קיום האולימפיאדה הוא גם כבוד גדול למדינה וגם הרבה קשיים כלכליים ומשפטיים. המדינה מחליטה להגיש מועמדות לאולימפיאדה, המדינה מתחייבת להתמודד עם כל הקשיים בזמן מסוים.
באופן קפדני, המדינה לא נבחרה לאולימפיאדה, אלא העיר עצמה. כלומר, אי אפשר להגיש בקשה מהמדינה ואז, לאחר שקיבלה אישור, להחליט באיזו עיר לנהל אותה. ראשית, המדינה בוחרת בעיר או בכמה ערים המתאימות ביותר לאירוח משחקים.
כאפליקציה, על העיר לספק סוג של חוברת - היא בדרך כלל דומה לפרסום רב צבעוני של עמודים, אך המבנה הרבה יותר מסובך. חוברת האפליקציות מכילה פרויקט המתאר את יכולות העיר, תשתיות, גיאוגרפיה, תנאי סביבה ועוד הרבה, הרבה יותר. זה מציין לא רק את התנאים שכבר נוצרו, אלא גם את הפוטנציאל של העיר והמדינה.
המצב הפוליטי יכול לשחק תפקיד גדול בבחירת מדינה. לדוגמה, סביר להניח כי ה- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) לא יאשר את בקשתה של מדינה בה מתרחשות לעתים קרובות מהומות או פעולות איבה, גם אם התשתית מפותחת במיוחד.
באשר לעיר, עליה לעמוד בכמה קריטריונים חובה. ראשית, זו צריכה להיות עיר פופולרית, ששמה מוכר לכולם. זו לא בהכרח בירת המדינה. לדוגמא, המשחקים האולימפיים של שנת 2014 יתקיימו בסוצ'י, ולא במוסקבה, מכיוון שהתנאים הגאוגרפיים של סוצ'י מתאימים הרבה יותר למשחקי החורף. בנוסף, גם אתר הנופש הקיצי והחורפי של סוצ'י, עוד לפני תחילת הבנייה האולימפית, היה תשתית טובה ומערך מתקני ספורט.
אז על המדינה להגיש חוברת בקשה לאולימפיאדה בעיר 7 שנים לפני המשחקים המוצעים - תקופה כה ארוכה היא הכרחית, כך שאם תצליח, ניתן יהיה לבנות את כל המתקנים האולימפיים המופיעים בחוברת בעיר. ואז חברי ועדת ההערכה מבצעים טיולים לערים המוצהרות ונותנים את דעתם על הכדאיות של משחקי משחק.
ניתן להגיש בקשות לאולימפיאדה על ידי מדינות רבות. לאחר הבחירה הראשונית, לא נותרו יותר מחמישה - ביניהם הבחירה בבירה אולימפית חדשה מתקיימת. ההצבעה היא סודית; חברי ועדת הבחירה זכות הבחירה.
