בשנת 1908 נערכו המשחקים לראשונה על שטח האימפריה הבריטית - בלונדון. אף על פי שהאולימפיאדה באותם הימים לא הייתה אירוע בעל פרופורציות כמו במאה ה -21, היא הפכה לאירוע ספורט מרכזי באירופה.
בירת המשחקים בשנת 1908 עלולה להפוך לרומא בקלות. המכשול היה קשיים כלכליים ואסונות טבע באיטליה בשנת 1906, אשר דרשו עלויות נוספות.
בשנת 1908 השתתפו 23 מדינות באולימפיאדה. היו 22 קבוצות, מכיוון שאוסטרליה וניו זילנד שלחו אתלטים יחד. לראשונה בתולדות האולימפיאדה לקחו בה יותר מ -2, 000 ספורטאים, ביניהם היו כמה עשרות נשים.
מרבית המשתתפים היו מאירופה, אך היו גם ספורטאים מארצות הברית, ארגנטינה, וכאמור, אוסטרליה וניו זילנד. צוות נפרד היה מדרום אפריקה, אם כי באותה תקופה הוא עדיין היה חלק מהאימפריה הבריטית. ממדינות אסיה, רק טורקיה הייתה מיוצגת.
לראשונה במשחקים אלו הוכרז על סיווג קבוצתי לא רשמי לפי מדינה. את המקום הראשון תפסה מארחת התחרות - בריטניה הגדולה. אחריה הגיע מרווח לא מבוטל על ידי הקבוצות של ארה"ב ושוודיה.
האימפריה הרוסית שלחה גם את הספורטאים שלה למשחקים. המשלחת מהארץ הייתה קטנה - רק 6 ספורטאים בשלושה ענפי ספורט. עם זאת, תחרויות אלה הצליחו במדינה - מדליית הזהב האולימפית הראשונה התקבלה. היא זכתה על ידי המחליק ניקולאי פאנין, והוכיחה את מעמדה החזק של רוסיה בספורט החורף. יש לזכור שבשנת 1908 עדיין לא הייתה חלוקה לאולימפיאדה בקיץ ובחורף.
גם ההופעה של המתאבקים הרוסים הייתה מוצלחת - שניים מהם קיבלו כסף בקטגוריות המשקל שלהם.
באופן כללי, המשחקים בלונדון היו מאורגנים הרבה יותר מהתחרויות של השנים הקודמות בפריס וסנט לואיס. תשומת הלב למשחקים מבית המלוכה שיחקה תפקיד - הם נפתחו על ידי המלך אדוארד השביעי, ויורש העצר, העתיד ג'ורג 'החמישי, עזר לוועד האולימפי הבינלאומי למצוא מימון להשלמת הקמת מתקני הספורט.
