היוונים הקדמונים ייחסו חשיבות רבה לתרבות הפיזית. אחרי הכל, כל אדם מבוגר בריא היה מחויב במקרה מלחמה להגן על עיר הולדתו. רק אנשים חזקים, קשוחים, יוכלו לבצע מעברים הולכי רגל ארוכים, ואז להילחם בשריון כבד ואפילו בחום. לכן, כל סוגי הספורט היו פופולריים מאוד. מבין התחרויות הללו המשחקים האולימפיים היו המשמעותיים והמפורסמים ביותר.
המשחקים האולימפיים נקראים כך מכיוון שהם נערכו בעיר אולימפיה, בחלק הצפון-מערבי של פלופונס. אחת לארבע שנים נסעו מבשר לכל הערים והכפרים של יוון, והודיעו שהגיע הזמן למשחקים הבאים. מרחבי הארץ מיהרו אנשים לאולימפיה. אם הייתה מלחמה, הושלמה הפסקת נשק לתקופת התחרות.
על פי המיתוסים, את תחילת המשחקים הללו הניח הגיבור הגדול הרקולס. התאריך הראשון שנקבע באופן מהימן באולימפיאדה הוא 776 לפני הספירה. בתחילה, אתלטים התמודדו רק בריצה במרחק שווה שלב אחד - כ -190 מטר. ואז עלה מספר סוגי התחרויות. המסוכנים שבהם היו קטעי גזעים ומירוצי מרכבות. הזוכה הפך לאליל האמיתי של עיר הולדתו, הוא התכבד כמעט כמו אל.
ביוון נערכו הרבה משחקים כאלה, אך המשחקים האולימפיים היו המשמעותיים ביותר, מכיוון שהוקדשו לאל העליון - זאוס. כאן, באולימפיה, היה מקדש בו היה ממוקם אחד משבעת פלאי העולם העתיק - פסל של זאוס, יצירתו של הפסל המפורסם פידיאס. היא הייתה כה מפוארת שהיוונים לא חסכו במילים הנלהבות ביותר לתיאור שלה.
במשך יותר מאלף שנים נערכו תחרויות נפלאות אלה, אפילו בתקופה שבה נכבשה יוון על ידי הרומאים. ואז, בצו של הקיסר הרומי תיאודוסיוס, שהפך ל נוצרי קנאי, נאסר המשחקים כגוי אלילים, והאצטדיון ומתקני הספורט האחרים של אולימפיה הושמדו קשה. ארכיאולוגים גילו אותם רק במאה ה -18.
ואחרי יותר ממאה שנה, קבוצת חובבים, בראשות הצרפתי פייר דה קוברטין, השיגה את חידוש המשחקים האולימפיים. האולימפיאדה הראשונה בימינו התקיימה באתונה בשנת 1896.
