אולימפיאדת מינכן של שנת 1972, למרבה הצער, נודע לא בגלל לגופם של המארגנים או הספורטאים. אז אירע פיגוע הטרור, שהפך לאחד האירועים הקשים ביותר שהאפילו אי פעם על המשחקים האולימפיים.
המשחקים האולימפיים XX שהתקיימו בספטמבר 1972 במינכן הפכו ידועים לשמצה בגלל התקפה של טרוריסטים פלסטינים על נציגי המשלחת הישראלית. ה- IOC, כמו הרשויות בגרמניה, היו מודעים היטב לכך שתתקיים פיגוע טרור באולימפיאדה, ואנליסטים אף ניבאו 26 תרחישים אפשריים להתנהלותו, כך שמארגני האירוע יוכלו להתאים את מעשיהם ולהעניק הגנה לתושבי הכפר האולימפי. עם זאת, למרבה הצער, לא ננקטו האמצעים הנדרשים.
חלק מהסיבה למתקפת הטרור הייתה האיסור על השתתפות פדרציית הנוער הפלסטינית במשחקים האולימפיים XX. מטרת קבוצת אוקטובר השחור הייתה לכבוש נציגים של משלחת הספורט הישראלית לחילופי חילוף לאחר מכן לבני ערובה למחבלים פלסטינים שהיו כלואים באותה תקופה. בנוסף, תוכניותיהם כללו הרג של מספר ספורטאים, מה שיאפשר לחץ נוסף על הרשויות בישראל ולא יהיה קשור לצורך להתמודד ישירות עם הפוליטיקאים עצמם, שהיה קשה הרבה יותר להגיע אליהם.
בשעת בוקר מוקדמת של 5 בספטמבר נכנסו 8 כפר מחבלים בחליפות אימונים ותרמילים מלאי נשק לכפר האולימפי. הבחינו בהם, אך תושבי הכפר החליטו שהם ספורטאים. לאחר שהגיעו לבניין בו התגוררו הישראלים, המחבלים התפרצו פנימה, ירו בשני ספורטאים ולקחו תשעה בני אדם בבני ערובה. הכישורים הנמוכים וההכשרה הגרועה של המשא ומתן ומבצע החילוץ בבני ערובה גרמו למותם של כל 9 הספורטאים שנלכדו, בעוד שלושת המחבלים שרדו, ובהמשך שחררו אותם הרשויות בגרמניה. קורבנות הפיגוע היו גם טייס מסוקים וקצין משטרה אחד.
בשנת 1972 החליט ה- IOC לראשונה על הפסקה של יום אחד בקיום המשחקים. ספורטאים ואורחים רבים עזבו את מינכן מחשש לחייהם. הישראלים נשללו מהסגרה למשפט ניצולי הטרוריסטים סמיר מוחמד עבדאללה, עבדל חאיר אל דנאוי ואיברהים מסעוד בדראן. המוניטין של הרשויות הגרמניות הכתה ללא תקווה, והם לא הצליחו לשטוף את הבושה במינכן במהרה. מאוחר יותר, בגרמניה, הוקמה יחידה מיוחדת למאבק בטרור, שבזכותה התנהלות פעולות השחרור בני ערובה הייתה מוצלחת יותר מאשר בשנת 1972.
