למרות שהאמנה האולימפית מצהירה על הפרדת ההיאבקות מהפוליטיקה, בפועל עיקרון זה אינו עובד טוב. אירוע ציבורי בסדר גודל כזה אינו יכול להשתמש בו במשחק הפוליטי העולמי. בשנת 1984, הפעם היחידה בתולדות ברית המועצות, הפכו המניעים הפוליטיים לסיבה לאי השתתפותם של הספורטאים שלה במשחקים האולימפיים.
בשנת 1980, לראשונה, וכתוצאה מכך, התברר, הפעם היחידה, שנערכו המשחקים האולימפיים בקיץ בברית המועצות. זו הייתה תקופה בה המלחמה הקרה בין מדינות המחנות הסוציאליסטים והקפיטליסטיים הגיעה לעוצמה המרבית שלה, שלא הייתה יכולה אלא להשפיע על האולימפיאדה. החזקה ראשונה של אירוע ספורט בסדר גודל כזה בברית המועצות עלולה להפוך למלחבת תעמולה רבת עוצמה במלחמה זו, ולכן המתנגדים נקטו באמצעי מניעה על ידי ארגון חרם על אולימפיאדת מוסקבה. ברמה הרשמית, רעיון זה החל לראשונה לדיון בפרלמנט הבריטי, והכניסה לאחר מכן של כוחות סובייטים לאפגניסטן נקראה הסיבה העיקרית. רשמית, 64 מדינות השתתפו בחרם על המשחקים האולימפיים בקיץ XXII, אם כי רובן הלכו לפתיחה במוסקבה. כל זה הפך לאירוע, אשר ארבע שנים לאחר מכן הוביל לאי השתתפות של צוות ברית המועצות באולימפיאדת הקיץ הבאה שהתקיימה בלוס אנג'לס, ארה"ב.
העובדה שספורטאי ברית המועצות לא ישתתפו במשחקי אולימפיאדת הקיץ XXIII הוכרז רשמית שלושה חודשים לפני תחילתה. הסיבות המיידיות היו סירוב ממשלת ארה"ב להעניק ערבויות ביטחוניות בכתב לספורטאים ממדינות סוציאליסטיות. בנוסף האמריקאים לא נתנו לספינה "ג'ורג'יה" למדינה, שהיתה אמורה להפוך לבסיס הצף של המשלחת הסובייטית. אז ארה"ב דרשה לספק את רשימת כל הספורטאים לשגרירות, אם כי על פי הכללים האולימפיים לא סופקו להם אשרות, ונמנעה מ- Aeroflot טיסות שכר להובלת האולימפיאדות.
המדינות הסוציאליסטיות הצטרפו לחרם, למעט בינלאומי ו יוגוסלביה. בנוסף להם, מיוזמתם, הוחרמו האולימפיאדה בלוס אנג'לס על ידי איראן ולוב. כחלופה למשחקי הקיץ של 1984 בשש מדינות סוציאליסטיות, התקיימו תחרויות תחת השם הכללי "ידידות-84", בהן השתתפו ספורטאים מ -50 מדינות.
