המשחקים האולימפיים בלונדון הגיעו לקו הסיום. ואם המחצית הראשונה של המשחקים לא שימחה את רוחם של אוהדי הספורט הרוסים, בימים האחרונים עלה מספר המדליות שזכתה הקבוצה הרוסית בחדות. ב- 10 באוגוסט בבנק החזרזיר של הרוסים כבר היו 56 פרסי אולימפיאדה, כולל 12 זהב. וזה כמובן רחוק מהגבול.
עוד לפני תחילת האולימפיאדה בלונדון, הזהירו מנהיגי הוועד האולימפי הרוסי ומשרד הספורט: לוח הזמנים של התחרות מעוצב בצורה כזו שהסיכוי הגדול ביותר למדליות יהיה באותם ענפי הספורט שייערכו במחצית השנייה של המשחקים. אכן, זה קרה. בנוסף, קדימה, למשל, הם גמר תחרויות השחייה והתעמלות הקצב המסונכרנת בקבוצה, שם הקבוצה הרוסית היא הפייבוריטית הברורה.
עם זאת, כבר ברור מאליו שלא נקבל מקום קבוצתי שלישי: הפער בין נבחרת בריטניה במספר מדליות הזהב גדול מדי! לכן כל מה שהצוות שלנו יכול להשיג הוא להחזיק במקום הרביעי. בערך התוכנית המקסימלית לפני תחילת האולימפיאדה - לזכות ב 25 מדליות זהב - עכשיו נותר רק לזכור בחיוך עצוב. כמעט ולא ניתן להשיג תוכנית מינימלית (20 מדליות ברמה הגבוהה ביותר).
כמובן שניתן למצוא שורה שלמה של סיבות אובייקטיביות לכך. הנה הכוח הצומח במהירות של האולימפיאנים הסינים (ולאחרונה אף אחד לא התייחס ברצינות לקבוצה הזו). והדומיננטיות המוחלטת של ספורטאים שחורים, כולל אלה שמשחקים בקבוצות ארה"ב ובריטניה בסוגים רבים של אתלטיקה, בשל כמות הגורמים הגנטיים, הפיזיולוגיים וההיסטוריים. כלומר, אתלטיקה במסלול ובשטח - הסוג "העשיר" ביותר של התוכנית האולימפית במדליה! והתוצאות של שנות ה -90 המטורפות, כשמערכת האימונים לספורטאים ברמה גבוהה נהרסה למעשה ברוסיה.
העובדה נותרה: הציפיות לא התממשו. ולא ניתן לכנות הופעות באולימפיאדת לונדון של קלעים, סייפים ושחיינים רוסיים באופן מסורתי במילה אחרת מאשר "כישלון". מהמצב הנוכחי יש צורך להסיק את כל המסקנות הדרושות, להמשיך לתקן.
