אולימפיאדת הקיץ של 1972, שהתקיימה במינכן, הוצפה על ידי אירוע טרגי - פיגוע שאורגן על ידי הקבוצה הפלסטינית הרדיקלית בספטמבר השחור. כתוצאה מכך, ב- 5 בספטמבר, 11 חברי המשלחת הישראלית נלקחו בבני ערובה - ספורטאים, מאמנים ושופטים. במהלך פעולת החילוץ בבני ערובה שביצעו שירותי הביון הגרמניים נהרגו כולם, כמו גם 5 מחבלים. אולם פיגוע הטרור במשחקים האולימפיים במינכן לא הסתיים שם.
ישראל, שלשמה הפך האירוע לטרגדיה לאומית, לא סיפקה את תוצאות חקירת מעשה הטרור. המחבלים ששרדו והמעורבים בארגון הפיגוע נעצרו על ידי המשטרה הגרמנית, אך תחת איום של פיגועים חדשים שהבטיחו הפלסטינים לבצע, העצורים שוחררו כתוצאה מההחלפה. גופותיהם של חמשת הפלסטינים ההרוגים, בהתעקשותו של מנהיג לוב מועמר קדאפי, הוסגרו לארץ ישראל, שם נקראו גיבורים לאומיים ונקברו בקול תרועה רבה.
מובן שמצב העניינים הזה כלל לא התאים לישראל, שכן מבצעי מותם של ספורטאים לא נענשו לא על פי חוקים ממלכתיים או בינלאומיים. שאלת אמצעי הגמול ההולמים, ובפשטות יותר לנקמה, עלתה ברמה הגבוהה ביותר במדינה.
מבצע "זעם האל", שבוצע על ידי המודיעין הישראלי "מוסד". מטרתה הייתה חיסול פיזי של כל משתתפי הפיגוע ושל האנשים המעורבים בו. מתוכם היו 17 אנשים. העונש למחבלים לא איחר לבוא - כבר באוקטובר 1972 נורה למוות אחד מארגני הפיגוע. תשעה חודשים לאחר הטרגדיה, 13 אנשים כבר סומנו עם צלבים ברשימת המוסד.
שני פלסטינים נוספים שהיו מעורבים בהרג ספורטאים מתו מאוחר יותר. השניים האחרים מרשימת המוסד נמלטו מעונש, אחד מהם נפטר בשנת 2010, השני, הניצול היחיד, מסתתר באחת ממדינות אפריקה.
אולימפיאדת לונדון 2012 מציינת 40 שנות אירועים במינכן. חברי ארגון ה- IOC, ספורטאים ותושבי לונדון, הנציחו את קורבנות הפיגוע ב- 23 ביולי. לאחר הטקס, התרחשה דקת דממה בכותל שביתת הנשק, המסמלת את הרעיון של שמירת השלום של המשחקים האולימפיים. באירוע זה השתתפו למעלה ממאה איש, ביניהם יו"ר ה- IOC ז'אק רוג ', ראש הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לונדון, לורד קו, וכן ראש העיר ב' ג'ונסון.
