יום השנה לאולימפיאדה למשחקים, שהתקיים מאה שנה לאחר חידושם, התקיים בשנת 1996 ונערכו בעיר אטלנטה האמריקאית. לראשונה הם לא שיחקו על ידי הנבחרת הלאומית של רוסיה ורפובליקות האיחוד, אלא על ידי קבוצות לאומיות בודדות של מדינות שהיו בעבר חלק מברית המועצות.
אירוע הספורט הגרנדיוזי הזה לא היה המוצלח ביותר עבור הספורטאים ששיחקו בקבוצת הפדרציה הרוסית בו. המשחקים האולימפיים ב -1996 באטלנטה ידועים לשמצה בשל מספר המדליות הקטן שזכתה רוסיה. למרות שהיה זה השני אחרי ארצות הברית במעמד הקבוצה הלא רשמית, המספר הכולל של הפרסים היה רק 63. מתוכם, זהב - 26, כסף - 21 וברונזה - 16. מארחי המשחקים האולימפיים, האמריקנים שקיבלו את המקום הראשון במספר המדליות, הכניסו 101 לבנק החזרזיר שלהם. תגמול.
המוצלחים ביותר עבור הקבוצות הרוסיות היו תחרויות בספורט והתעמלות קצבית, שחייה מסונכרנת, צלילה. בענפי ספורט רבים בהם הספורטאים הסובייטים היו באופן מסורתי המנצחים, הרוסים לא הצליחו להיכנס אפילו לששת הראשונות. ענפי ספורט "כושלים" כאלה לגברים הם: בדמינטון, אופני כביש, סלאלום חתירה, חץ וקשת וטניס. נשים התמודדו ללא הצלחה בבדמינטון, חתירה, קיאקים, שייט בקאנו, מוטאינבאקו, קליעה על ספסל, שחייה, טניס וקשתות.
מתוך המספר הכולל של הספורטאים הרוסיים, רק 52% מהנבחרת הלאומית הצליחו לזכות במדליות, 48% הנותרים דורגו כבלתי מוצלחים על ידי תוצאות המשחקים הללו. מומחים ציינו נסיגה ברורה בסוגי הנשים של תוכנית הספורט האולימפי. זה בולט במיוחד בתחרויות ג'ודו, רכיבה על אופניים, שחייה, חץ וקשת, טניס שולחן והוקי שדה.
המצב בספורט שקשור למשחקים (כדורסל, כדורעף, כדוריד) ומחזורי (חתירה, אתלטיקה, שחייה) נקרא כמצליח בגלל תוצאות המשחקים. הנבחרת הלאומית בהיאבקות יוון-רומאית, שהייתה לה תקוות מיוחדות, ביצעה גם היא בינונית מאוד. התברר שזה לא יעיל למשוך ספורטאים לקבוצה האולימפית שכבר שיחקה במועדונים זרים - הם הביאו מעט מאוד נקודות לבנקי החזרזיר המשותף.
